<h1>סידור רש"י סימנים תקי"ז—תקכ"ו</h1>
<h2>דף קג:</h2>
במוצאי שבתות עומד שליח ציבור ופותח והוא רחום יכפר עון, והציבור אחריו, ומוסיפין ה' הושיעה וגו', והוא חוזר ברוך ה' המבורך, ומיבעי ליה אינש לאגודי בברוך ה' המבורך במוצאי שבתות דמיתצלי מן הזיקא דההוא שבתא, ומסדר קריאת שמע בשתים לפניה ושתים לאחריה ופסוקי דשבחיה דהקב"ה, ועל שימור וברכה לאחריהם.
וצריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת, שכך שנינו [ברכות ל"ג ע"א] מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת, מה טעם מפני שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה, אחר מוצאי שבת לחול, וכן מוצאי יו"ט [לחול וכן מוצאי יו"ט] לחולו של מועד בכולן אומר אתה חוננתנו בחונן הדעת, ואומר הבדלה על הכוס, אלא שבמוצאי שבת מברכין על המאור, דתניא [פסחים ק"ד ע"א] אומר הבדלה במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבתות ליום טוב ובמוצאי יום טוב לחול המועד [אבל במוצאי יו"ט לשבת לא מבדילין]. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אם יש לו יין להבדיל עליו אינו חוזר, דתניא [ברכות שם] טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס, ואם אין לו יין חוזר ומתפלל. בעי מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מאי, אמר להם חוזר לראש, אמר ליה רבינא לרבא הילכתא מאי, אמר ליה כי קידושא, מאי קידושא בתפילה ועל הכוס, אף הבדלה נמי בתפילה ועל הכוס. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפילות קדושות והבדלות, בתחילה קבעוה בתפילה, והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל בתפילה, וכן אמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס, והמבדיל בזו ובזו הברכות יחולו על ראשו.
ומסדר כל התפלה כסדר, ולאחר שמסיים הציבור תפילתן מקדש שליח צבור עד דאמירן, ופותח ויהי נועם, ומתחילין הציבור אחריו ויהי נועם עד סוף המזמור, וכן המנהג לאחר שמסיים הציבור אורך ימים אשביעהו, חוזר ושונה שליח צבור אותו הפסוק אורך ימים וגו', ואומר ואתה קדוש וגו', וקרא זה אל זה, ואומר כולה סידרא, עד עושה השלום, וזה שנהגו לומר ויהי נועם וקידושא בנעימה ובאריכות טעם באפוקא שבתא כדי שישתהו בסידרן, כדי להאריך מנוח רשעים מלחזר לגיהנם [כדאמרינן במו"ש צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לגיהנם], שכבר השלימו ישראל סדריהן, ולכן ישראל מזכירין ויהי נועם בסדר מוצאי שבת. והכי שדר רב שלום גאון אין אומרים ויהי נועם אלא במוצאי שבתות בלבד, אבל לא במוצאי ימים טובים, ולא במוצאי שבתות ליום טוב, כיון דבעי למימר ומעשה ידינו, ומעשה ידינו ביום טוב ליכא, אמטו להכי אין אומרים אותו, וקידושא דסדרא הכי נמי לא אמרינן, כללא דמילתא כל היכי דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרינן קידושא דסדרא, ובמוצאי יום הכפורים שחל להיות באמצע שבת לא אמרינן ויהי נועם. וכי אמרינן ויהי נועם במוצאי שבת לחול היכא דאיכא שיתא יומא דחולא, אבל איכא בי מצעי יו"ט או יומא דכפורי אפילו חל יומא טבא ערב שבת דאיכא לקמן חמשה יומא דחולא לא אמרינן ויהי נועם בההוא דאפוקי שבתא, מאי טעמא כיון דאמ' ומעשה תרי זימני, בעינן לקמן שיתא יומי כולהו דחולא.
ומביאין לו כוס ואבוקה של אור בידו, ומברכינן י'ב'נ'ה', יין, בשמים, נר, הבדלה, וקודם שיטעום אומר אשביעת [עלך פותה] שר של שכחה שתסיר לב טיפש ממני ותפל יתיה על טורייא (דמייא) [רמייא] בשם שמהתא קדישתא, בשם ארמס ארמימס אנסיפיול ופתחיאל, ונח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו' ח'), ויהי דוד (בכל) [לכל] דרכיו משכיל וה' עמו (ש"א י"ח י"ד), ואומר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וגו' (תהלים קכ"א א' וב'), ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם (שם שם ה' ו' ז' ח'). בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א' א'). ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (תהלים מ"ו ח'). אלהינו ואלהי אבותינו החל עלינו את הימים האלה הבאים לקראתינו לשלום, חשוכים מכל חטא ועון, ומנוקים ומוצלים מכל דבר רע, ומדובקים ללמוד תורתך, וחנונים מאתך דעה בינה והשכל ותשמיענו בהם ששון ושמחה, ולא תעלה קנאתנו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבנו, וכל היועץ עלינו עצה טובה קיימו וקיים עצתו, כאמור וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות ל"ג י"ט), וכל היועץ עלינו עצה רעה בטלו ובטל עצתו, כאמור ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים (תהלים ל"ג כ'), רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום (משלי י"ט כ"א), עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים ל"ג י"א), עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישעי' ח' י'), כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה (שם י"ד כ"ז), ברוך מיפר עצות רעות מעלינו ומעל כל עמו ישראל ויקיים עלינו עצתו ועצת הצדיקים לטובה, ולא יעזבנו ה' אלהינו ולא יטשנו ולא יכלימנו ולא יחפירנו לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, ועם הצדיקים שנפטרו בשלום, שלום שלום יהי עלינו, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה [ה'] ויהי לי לישועה וגו' (ישעי' י"ב ב'), ושותה מלא לוגמיו, ומטעים את בני ביתו. ומה טעם מברכין על הבשמים במוצאי שבת, מפני שניטלה הנשמה יתירה שבאדם ותהנה הנותרת מן הבשמים ותתרווה ותחזק בצירוף הברכות.
והכי אמר רב נטרונאי גאון, במוצאי שבת בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות שמסתכלין בכפות ידיהם, וכן ראינו רבותינו שהיו עושין, ואומרים נסתכל בידינו כדי שנהנה מן האור, ששנינו בפרק דר' אליעזר בן הורקנוס שאומר מצוה להסתכל בציפורניו, ומשום הכי פשטינן ידים להבדלה למיחזי אי איכא נהורא מברך, ואי ליכא נהורא לא מברך, ואי חזי בחבריה או במידי אחרינא שפיר דמי. מדאורייתא מנלן דמבדילין על נהורא, דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א' ד'), והדר ויבדל בין האור ובין החשך (שם שם).
אור של כבשן לא מברכינן עליה דלא לנהורא עביד, ואור של תנור ואור של כירה בתחילה מברכין עליו, ובסוף אין מברכין עליו. ואור של בית (הכסא) [הכנסת] היכא דאיכא אדם חשוב דמדליקין משום לינה, אע"ג דלא צריך לנהורא לא מברכין עליה, היכא דליכא אדם חשוב לנהורא קא מדליק ומברכין עליה. אמר רב יהודה אמר רב, אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצוות, ואע"פ שכת' בפרקי דר' אליעזר בן הורקנס ר' מונא אמר כיצד אדם (מסתכל) [מבדיל] בכוס של יין, מקריב ידו לאור [האש] ואומר בורא מאורי האש. [ואם היה בדרך פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ומסתכל בצפרניו ואומר בורא מאורי האש] רואה שמים בעבים ואינו רואה את הכוכבים, תולה אבן מן הארץ, ואומר המבדיל בין קודש לחול, ואעפ"כ לא סבירא לן דמבדיל אלא על היין, ואפילו בפת אין מבדילין, דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר, ומה טעם שאין הבדלה דומה לקידוש, שקידוש אי איפשר שלא לסעוד דקא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון ששלחן קבוע וסעודתו קבועה ושלחנו קבועה ופת מתוקנת לפניו שנוטל פת ומבדיל עליה, הילכך אין מבדילין על הפת. וכן מנהג בשתי ישיבות.
